הסבר בנוגע לשינויים הנוגעים להנדסאי אדריכלות ובניין
ענף התכנון והבניה במדינת ישראל מתחלק ל2 דרגות של בעלי מקצוע: אדריכלים/מהנדסים, והנדסאים.
ככלל, אדריכל או מהנדס בניין רשוי, יכולים לתכנן כל מבנה ללא הגבלת גובה, שימוש ובכל רמה של מורכבות הנדסית,
לעומתם קיימים הנדסאים – הנדסאי אדריכלות או הנדסאי בניין, אשר יכולים לתכנן מבנים המוגדרים בחוק כ"מבנה פשוט".
"מבנה פשוט" מוגדר בחוק שנחקק בשנת 1967, כמבנה בגובה של עד 11.5 מטר, מבנה שעל פי רוב יהיה עד 4 קומות, שמפתחיו אינם עולים על 6 מטר, ומספר קריטריונים נוספים.
רק במבנים אשר עומדים בהגדרה זו יכולים לעסוק הנדסאי אדריכלות והנדסאי בניין, בין אם בהוצאת היתר בניה, בין אם בתכנון הנדסי ובין אם בפיקוח או ביצוע של פרויקטים אלו.
בישראל, מקצוע ההנדסאים נולד בשנות ה-60 בזמן ההתפתחות המואצת של מדינת ישראל אשר גרמה לביקוש גדול בכל מקצועות הבנייה, כך נולד לראשונה המסלול להכשרת הנדסאים ולמשק הישראלי נוסף כוח אדם רב ואיכותי.
כידוע לכולנו, בעולם הבנייה עד היום הביקוש רב על ההיצע, והמשק משווע לכח אדם איכותי על מנת להאיץ את קצב הבנייה, ובפרט בשלב התכנון והיתרי הבנייה.
בענף התכנון והבניה הניסיון משחק חלק מרכזי מאוד, ולכן בפועל נוצר מצב בו הנדסאים רבים עושים בדיוק את אותה עבודה של מהנדסים/אדריכלים. במקרים רבים מדובר בבעלי מקצוע מנוסים שאינם נופלים מעמיתיהם המהנדסים/האדריכלים. כמו כן נוצר מצב שבמשרדי תכנון רבים, בעל המשרד הוא מהנדס/אדריכל רשוי והוא חתום על העבודות, אשר נעשות בפועל על ידי הנדסאים המועסקים תחתיו.
מאז הוגדרו לראשונה סמכויות ההנדסאים חלו שינויים רבים והתקדמות רבה בענפי התכנון והבניה.
שינויים אלו גרמו לכך שההגדרה ההיסטורית של "מבנה פשוט", אינה מתאימה למציאות בענף הבנייה, ולכן למעשה נוצר פיחות מתמשך באפשרויות העיסוק של ההנדסאים.
בזמן חקיקת החוק, הבנייה הייתה על פי רוב במבנים של 3 עד 4 קומות, וההנדסאים הוכשרו לעסוק במרבית המבנים.
אם כן, יש לעדכן כיום את הגדרת 'מבנה פשוט' שתתאים למרבית המבנים כיום.
ולמרות זאת, לאחרונה דווקא מתרחשת מגמה הפוכה ואנו עדים לניסיונות שונים לצמצם את סמכויות ההנדסאים, באמתלות שונות ומשונות, בכוונה לפגוע בחופש העיסוק של ההנדסאים בתחום האדריכלות והבניין.
הניסיונות הנ"ל הבשילו לכדי הגשת טיוטת תקנות חדשות עבור רישוי וייחוד פעולות בכנסת ישראל.
תכלית התקנות הנ"ל הינה לצמצם את הסמכויות שלנו למבנים עוד יותר קטנים ובתנאים נדירים באופן שיהפוך את כל עניין המבנה הפשוט לאות מתה בחוק.
יש לבלום את היוזמות הנ"ל, מכיוון שהן נובעות משיקולי יוקרה לא ענייניים, ומפני שהן יביאו להעמקת משבר הדיור.
גם מהצד החוקתי-משפטי, אין לאפשר צמצום או פגיעה בתחומי העיסוק שלנו – מכוח חוק יסוד חופש העיסוק.
מלבד זאת, לא מתקבל על הדעת לצמצם סמכות בעלי מקצוע, אחרי שניגשו למסלול לימודים מאושר ומפוקח על ידי מדינת ישראל, ולבסוף הם אינם יכולים לעסוק במה שהורשו והוכשרו.
במקום, יש לעסוק בהרחבת ההגדרה למבנים בעלי מפתחים גדולים יותר, ומבנים בני 6-8 קומות, גם ציבוריים, וללא תלות בסוג השלד או צורת הבניה.
השינוייים המוצעים בטיוטת התקנות
להלן נקודות המובאות בטיוטת התקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), (תיקון), התשפ"ד – 2024, להלן "טיוטת התקנות", ופוגעות בהנדסאים:
התקנות החדשות מצמצמות את סמכויות ההנדסאי, אליהן הוכשרנו, כך שנוכל לבצע עבודות הכוללת קומה אחת פחות, תוך הגבלת השטח הכולל, השימושים וסוגי המבנים, וכתוצאה מכך לא יוכלו לגשת למכרזים אליהם נגשו בעבר, לא נורשה לחתום על בקשות אליהם התחייבנו בהתאם לתקנות המאושרות, לא נוכל לתכנן מבנים במגזר הכפרי (נחלות) בשל עירוב השימושים המובנה בהן ולא נוכל לתכנן מבנים הכוללים שימושים מעורבים, כגון מגורים ומשרד, או מגורים וחזית מסחרית וכדומה.
אין ספק שמדובר בהפחתה דרמטית בהיצע העבודה אותה נוכל להציע ללקוחותינו, ובפגיעה אנושה בפרנסתנו.
ההגדרה חדשה של "מבנה פשוט" מצמצמת את סמכותם של הנדסאי האדריכלות :
- גובה המבנים – מ-11.5 מ' בין הרצפה הראשונה לרצפת הקומה העליונה ל- 13 מ' עד לפני תקרה עליונה.
- שימושים – מכל שימוש למגורים, מלאכה או אחסנה בלבד, וכן נוסף איסור לשימושים מעורבים.
- שטח המבנה – ממצב שלא הוגבל השטח הכולל להיתר להגבלה של עד 1600 מ"ר למגורים ועד 1200 מ"ר למלאכה או אחסנה.
- מרתפים– ממצב שלא הוגבל להגבלה לקומה מרתף אחת ולשימושי שירות בלבד.
- כמות יחידות – ממצב שלא הוגבל להגבלה של עד 8 יח"ד.
ההגדרה של "מבנה לא פשוט"- מסירה מסמכויות ההנדסאים גם מבני פלדה או עץ או כל מבנה פרקי אחר; מבנים מרחביים או מבנים בהם מתקיימת העברת כוחות מרחבית, מבנים הפועלים עליהם כוחות דינמיים או חלה עליהם דרישה לאנליזה דינמית;
מבנה דרך ותשתיות לרבות גשרים, תשתיות תת ועל קרקעיות, מתקנים טכניים, סכרים, מעבירים, מבנים ואלמנטים המופעלים עליהם עומסים דינמיים;
וכל מבנה שאינו בגדר מבנה פשוט.
יש להבהיר כי סמכות התקנות הן לעניין "רישוי" לפי פרק ה' לחוק ולא תכנון לפי פרק ג' לחוק.
התקנות עלולות לייחד בשוגג את עריכת התכניות לפי פרק ג' לחוק ו/או נספח בינוי לאדריכל רשוי בלבד, שלא בסמכות, אם במכוון ואם שלא במכוון, באמצעות שימוש במונחים שעלולים לייצר פרשנויות שונות לתקנות, ולגלגל נושא זה שוב את נושא עריכת תכנית לפי פרק ג' לחוק לפתחו של ביהמ"ש:
א. סמכות:
התקנות הותקנו לפי סעיפים 11, 12, ו-23 לחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958, לפיהן הסמכות לייחוד פעולות מתייחסת ל "מורשה להיתר".
תקנה 27 לתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016 מחייבת את מגיש הבקשה להיתר למנות עורך בקשה, המוגדר בתקנות כך: "עורך הבקשה" – מי שמוסמך לפי תקנות המהנדסים.
תקנות אלה עוסקות ברישוי בניה.
לגבי תכנית לפי פרק ג' לחוק – סעיף 61א(ב) קובע מי רשאי להכין ולהגיש תכנית.
החוק ותקנותיו אינן מחייבות את מגיש התכנית למנות את עורך התכנית, אינן מגדירות מי רשאי לערוך תכנית ואינן מפנות לתקנות המהנדסים.
לפיכך, אין בסמכות התקנות המוצעות לעסוק בתכנית לפי פרק ג' לחוק.
ב. נספח בינוי אות תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני:
ההגדרה של"תכנית בינוי" – יצירת הוראות תלת מימדיות, בין בכתב ובין בתכנית, עמומה ומטעה.
התקנות עוסקות ב"תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני", ולא ב"תכנית בינוי". מדוע שתוגדר דווקא "תכנית בינוי"? לכאורה נראה כי צמצום ההגדרה מבקש לייצר עמימות לגבי ההבדל בין תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני לבין נספח בינוי לפי סעיף 83א לחוק. ההבדל בין סוגי התכניות יובהר להלן:
נספח בינוי לפי סעיף 83א הוא חלק ממסמכי התכנית הסטטוטורית, והוא עובר בקרה מקצועית ותחיקתית כחלק ממסמכי התכנית לפי פרק ג לחוק (תנאי סף, בדיקה תכנונית מוקדמת, הפקדה המאפשרת למי שרואה עצמו נפגע להתנגד לתכנית, עיון השר ומתן זכות לתביעה למי שנפגע מהתכנית).
תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני אינה תכנית לפי פרק ג' לחוק. הכנתה נגזר מהוראות התכנית המאושרת שקובעת כי אישורה של תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני תהיה תנאי לפתיחת הליך הרישוי.
"תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני" כפופה להוראות התכנית המאושרת וצריכה להציג מידע בהתאם לדרישותיה. לפיכך הגדרתה המוצעות בתקנות אינה מדויקת, ומצמצמת את מהותה.
ג. פסקי דין:
נושא זה נידון רבות בבתי המשפט, שפסקו חד משמעית שכל אחד יכול לערוך תכנית, וכי על המחוקק להסדיר את התקנות.
לא רק שהתקנות המוצעות אינן פותרות סוגיה זו, אלא שהן מחריפות אותה באמצעות הגדרות מיותרות ועמומות למונחים שהתקנות אינן עוסקות בהן, כגון "תכנית" ו"תכנית בינוי".
התקנות עוסקות רק ב"תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני" ואותה הן נדרשות להגדיר.
יש לסייג את המבנה הפשוט בכל אחת מהתקנות והתוספות.
תקנה (2) מייחדת פעולות לאדריכל רשוי , ובמבנה פשוט להנדסאי אדריכלות, לרבות עריכה והגשת בקשות להיתר. בסעיף 3א לתיקון התוספת הראשונה יוחדו אותן פעולות לרבות עריכה והגשת בקשות להיתר עבור כל מבנה וכל שימוש, מבלי לסייג את המבנה הפשוט.
סתירה זו עלולה לשלול את ייחוד הפעולות להנדסאים ולשלול מאיתנו את כל הפעולות העיקריות שהוכשרנו ע"י המדינה לבצע, שאשר עליהן מתבססת פרנסתנו, ופרנסת העובדים השכירים במשרדינו.
התיקון הנדרש להגדרת מבנה פשוט
יש צורך לעדכן ולהתאים את הגדרת "מבנה פשוט" על ידי עדכון נכון של החוק אל המציאות, ההנדסאים יוכלו לתכנן יותר מבנים רלוונטיים וכך היצע הדיור בישראל יוכל לגדול בקצב מוגבר ולגרום להקלה משמעותית ביוקר הדיור.
יש לעסוק בהרחבת ההגדרה למבנים בעלי מפתחים גדולים יותר, ומבנים בני 10-12 קומות, גם ציבוריים, וללא תלות בסוג השלד או צורת הבניה.
השלמה לתואר בארכיטקטורה / קונסטרוקציה
בעיה נוספת בפניה ניצבים ההנדסאים הינה אי היכולת להשלים את הכשרתם והשכלתם לתואר מלא כאדריכלים או כמהנדסים.
המצב כיום הוא שכאשר הנדסאי עם ניסיון של מספר שנים ניגש ללימודים עליו לעבור את כל המסלול ללא שום הכרה בלימודי ההנדסאי וללא שום הכרה בשנות הניסיון בעבודה המעשית. גם כאן הבעיה היא חוסר ייצוג להנדסאים. בוועדות המל"ג יושבים באופן מובנה נציגי האדריכלים והמהנדסים, ואין נציגים להנדסאים, אנו מבקשים לתקן גם מצב זה ולפתוח את תקרת הזכוכית.
יש לייצר אפיק מעבר מהנדסאי לאדריכל/מהנדס, אשר יגלם בצורה הוגנת את הלימודים והניסיון המעשי אותו צברנו.